מיטה למאיר
העובדת הסוציאלית שמלווה את יונית מכנה אותה "אישה שמחה, עם כוח רצון אדיר ורצון ללמוד, להתקדם בחיים ולתת". יונית מפנה את רוב האנרגיה הזו כלפי בנה, מאיר, בן 10. מאיר הוא אוטיסט. הוא ילד חם שאוהב לשחק עם הכלב שלו, וכשהוא מצליח בכך, לתקשר עם אחרים.
אך בבית הספר הוא מתפרץ לעתים קרובות. יונית נקראת לאסוף אותו בתדירות כה גבוהה שהיא לא יכולה לעבוד עוד בבקרים משום היא צריכה להיות פנויה להגיב לצרכיו. היא מחפשת עבודה בשעות אחר הצהריים, כשמאיר נמצא במסגרת מכילה.
אביו של מאיר מבקר אותו באופן קבוע, אך לא תורם כלכלית לטיפול בו. יונית עושה כמיטב יכולתה לשמור על חייהם יציבים למרות המחסור בהכנסה. הם גרים בדיור ציבורי, אך ביתם נקי ונעים.
עם זאת, מיטתו של מאיר נרכשה לפני שבע שנים וכבר אינה מתאימה עבורו. היא קטנה מדי ולא יציבה מספיק לנער במשקלו של מאיר. המיטה קעורה ולא מאפשרת לו לישון שינה ערבה. יונית מבינה שמיטה חדשה תיצור שינוי משמעותי בחייהם, אך התקציב שלה לא מאפשר לה לרכוש אחת כזו.
